משמורת משותפת על כלב: לוח זמנים ומעברים בין שני בתים

נפרדתם, וכל אחד רוצה להמשיך לגדל את הכלב? או שאתם שני חברים, אחים או סבא וסבתא שמחזיקים כלב ביחד? משמורת משותפת על כלב יכולה לעבוד, אבל היא עובדת הכי טוב כשמתכננים אותה סביב הכלב, ולא סביב השאלה מי "ניצח". הדוגמה כאן: פפר, שגרה חלק מהזמן אצל דנה וחלק אצל רון, יחד עם הילדים נועה (11) וארי (7).

זה מדריך מעשי, לא ייעוץ משפטי. אם אתם כותבים הסכם מסודר, עורך דין לענייני משפחה או מגשר יסבירו לכם איך מתייחסים לחיות מחמד בהליך שלכם.

בודקים אם שני בתים מתאימים לכלב

השאלה הראשונה והכנה: האם לכלב הזה טוב בשני בתים? ב-ynet כבר הקדימו את התשובה בכותרת המשנה: משמורת משותפת היא אולי רעיון טוב לזוג הפרוד, אבל לא בהכרח לבעל החיים.

קריס בריין, יועצת להתנהגות כלבים ומגשרת בענייני משפחה, כותבת בכתב העת של קרן IAABC שמשמורת משותפת היא רק לעיתים רחוקות האפשרות הכי טובה לכלב, אבל הרבה כלבים לומדים לחיות איתה. לפי הניסיון שלה, היא מצליחה בעיקר עם כלבים צעירים, יציבים, בטוחים בעצמם ונינוחים. כלבים מאומצים, כלבים קטנים מאוד וכלבים מבוגרים מתקשים יותר עם שני בתים.

היא מזכירה גם את האנשים: אם כל מעבר מלווה בכעס ובצעקות, זה לא הוגן כלפי הכלב. אחרי שמתחילים, שימו לב איך הכלב מגיב למעברים. אם הוא נראה לחוץ או לא רגוע, דברו עם הווטרינר או עם מאלף מוסמך, והיו פתוחים לשנות את התוכנית, גם לבית אחד קבוע עם ביקורים.

בוחרים לוח זמנים עם מעט מעברים

פחות מעברים זה בדרך כלל פחות בלגן לכלב. בריין ממליצה על תקופות ארוכות אצל כל אחד במקום החלפות תכופות, וכותבת ששבועיים או אפילו חודש אצל כל צד עובדים לרוב טוב.

כמה דרכים נפוצות:

מה שלא תבחרו, כתבו יום ושעה מדויקים למעבר, ומה קורה בחגים, בחופשות ובמילואים. "נסתדר" זה בדיוק המקום שבו מתחילים הוויכוחים.

שומרים על אותה שגרה בשני הבתים

כלבים מרגישים בטוחים כשהם יודעים מה מחכה להם. לכן מסכמים פעם אחת את הבסיס, ושומרים עליו בשני הבתים:

• שעות ארוחה קבועות ואותו אוכל. כמה לתת זו שאלה לווטרינר, ושני הבתים נותנים את אותה כמות.
• שעות טיול דומות ואותם כללים בבית (מותר על הספה או לא, איפה ישנים).
• אותן מילים לאותם דברים: "שב", "חכה", "פיפי".
• מיטה, שמיכה או צעצוע מוכר שעובר עם הכלב, וציוד בסיסי בשני הבתים כדי שהתיק יישאר קטן.

עושים את המעבר קצר ורגוע

רוב החיכוכים קורים ברגע המסירה, אז עדיף שהוא יהיה משעמם:

• אותו יום, אותה שעה, אותו מקום.
• קצר: מעבירים רצועה, תיק ופתק, ונפרדים.
• אם קשה לכם להיפגש, בריין מציעה שמטפל בכלבים יעשה את המעבר, או שאחד מביא לגן כלבים והשני אוסף משם.
• את הפרטים מעבירים בכתב ולא בדלת: הארוחה האחרונה ומתי, הטיול האחרון, משהו חריג, ותרופה אם ניתנה לפי הנחיות הווטרינר.

הדף להדפסה בעמוד הזה הוא בדיוק דף מסירה כזה, בעמוד אחד.

מסכמים כסף, וטרינר והחלטות גדולות

כדאי לסגור את זה כשהרוח רגועה:

• הוצאות: מי משלם על אוכל, וטרינר, טיפוח ופנסיון, או איך מתחלקים.
• וטרינר: וטרינר אחד קבוע, איש קשר ראשי אחד, ושניכם רשאים להגיע איתו.
• החלטות גדולות: טיפולים, מעבר דירה רחוק, חיה נוספת. מי מחליט ואיך מדברים על זה.
• ניירת: על שם מי רשום הכלב ברישיון ובשבב, ומי מופיע אצל הווטרינר. עדכנו פרטי קשר כך ששניכם זמינים. בגלובס מתארים מקרים שבהם בני זוג לשעבר הגיעו לבית המשפט בגלל הכלב, ושווה לסכם את הדברים לפני שמגיעים לשם.
• מועד בדיקה: קובעים לבדוק את התוכנית שוב אחרי חודש-חודשיים, ומוקדם יותר אם לכלב קשה.

מנהלים רישום אחד משותף

גם בשני בתים יש "חשבתי שאתה האכלת": בבית אחד האכילו ב-7:00, הכלב עבר ב-8:00, ובבית השני האכילו שוב. רישום משותף פותר את זה. מי שהאכיל, טייל או נתן תרופה כותב את זה מיד, עם השעה, במקום ששני הבתים רואים.

אפשר גם לכתוב יחד את כללי הבית, כמו הסכם משפחתי מי האכיל את הכלב, ולשמור עותק בכל בית.

אצלנו, נועה וארי עוזרים עם פפר בשני הבתים, תמיד כשאחד ההורים לידם. דנה ורון בודקים את הרישום לפני כל ארוחה, ומדברים על פפר בהודעות ולא בדלת.

טעויות נפוצות

• להחליף בית כל יום-יומיים כי זה מרגיש "הוגן" למבוגרים.
• אוכל, כללים ושעות שונים בכל בית.
• להעביר את הכלב בלי שום פרטים, כך שהבית הבא מנחש.
• להשתמש בכלב כדי להמשיך ויכוח.

איפה PupShift נכנס לתמונה

PupShift היא לוח אחד משותף. שני הבתים יכולים להיות באותו לוח, וכשמישהו מאכיל או מטייל עם פפר הוא לוחץ "האכלתי" או "טיילתי", וכולם רואים מי עשה ומתי, לא משנה אצל מי היא השבוע. אם מישהו לוחץ "האכלתי" שוב בתוך שעתיים, האפליקציה בודקת קודם ומראה מי כבר רשם את הארוחה. ולמסירה, יש דף להדפסה בעמוד הזה.